פסק-דין בתיק פר"ק 1705-09

השאלה המשפטית המרכזית העומדת על הפרק במסגרת הבקשה עצמה (להבדיל מהרחבות חזית והאשמות הדדיות שהחליפו הצדדים בכתבי בי-דין מאוחרים, ואשר אינן נדרשות לצורך הכרעת הסכסוך גופא), הינה שאלת פרשנותה המשפטית של "תניית גב אל גב" בין קבלן ראשי לקבלן משנה, כמו גם היקף החבות שהיא מטילה על נאמן בהקפאת הליכים, וזאת כאשר האחרון נכנס בנעלי הקבלן הראשי.

1.                  הגרעין העובדתי המרכזי של המקרה, הינו פשוט ואינו שנוי במחלוקת אמיתית. המבקשת הועסקה על-ידי הנאמן כקבלן משנה, אשר ביצע עבודות נלוות לפרוייקט שביצעה החברה בהקפאה עבור מע"צ. החוזה בין הצדדים, קבע תניה מפורשת המתנה כל תשלום לקבלן המשנה, בתשלום לקבלן הראשי מעם המזמין . אלא, שבסופו של יום העלתה מע"צ מלוא החופן טיעונים כנגד החברה בהקפאה, חלקם טיעונים שעל-פניהם עוסקים בתקופה שטרם ההקפאה. בין הצדדים דנן ניטש עימות משפטי חריף ורווי האשמות, אשר תלוי ועומד בימים אלו בבית המשפט. כחלק מאותו סכסוך, סירבה מע"צ לשלם לנאמן את התמורה המוסכמת.
מכאן, למעשה הסכסוך שבפני; במסגרת זו, טוען קבלן המשנה מספר טענות מרכזיות:

א.            את התניות המכונות "גב אל גב" יש לפרש באורח תכליתי, המיועד להגן על קבלני משנה; קרי, אין זה סביר לשיטתו לפרש תניית "גב אל גב" כמתירה אי-תשלום לקבלן המשנה אף אם הקבלן הראשי לא זכה בתשלום או מלוא התשלום.

זאת, אלא אם כן טענות המזמין המהוות עילה לאי-התשלום נעוצות באותו חלק של העבודה שקשור בקבלן המשנה.

ב.         הנאמן פעל בחוסר תום-לב, וזאת נוכח העובדה כי כבר בעת ההתקשרות עם קבלן המשנה, היה תלוי ועומד מכתב דרישה או הצהרת כוונות של מע"צ, ממנו השתמע כי היא עומדת על תניות קיזוז שמועדן טרם ההקפאה; לו היה הנאמן נוהג ביושר ומבהיר למבקשת את המצב, הרי שלא היתה נוטלת על עצמה התקשרות מסוכנת שכזו.

ג.          התנהלות הנאמן, אשר בפועל שילם למבקשת חלק ניכר מהסכום המגיע לה (כ-60%), מעידה על כך כי הוא הודה בפועל בצדקת המבקשת.

2.                  להשלמת התמונה אעיר, כי במסגרת חילופי ההאשמות בין הצדדים, שהלכו והסלימו ככל שהוגשו כתבי הטענות, ביצעו שני הצדדים הרחבות חזית; כך למשל, בעוד בראשית בירור הבקשה השתמע מעמדת הנאמן כי המבקשת ביצעה עבודתה כראוי (וכך משתמע לכאורה גם ממסמכי גמר-חשבון שצורפו לבקשה), הרי שבהמשך - שמא, לאחר שהמבקשת עמדה על סעד של חיוב אישי של הנאמן בשכרה, היה והקופה תמצא ריקה - החל הנאמן מעלה טענות בדבר איחורים ונזקים בהם חטאה המבקשת. אלא, שבנסיבות המקרה ובמלוא הכבוד הראוי, אינני נזקקת כלל ועיקר לאותן הרחבות, אשר הינן יותר מבעייתיות גרידא אף לפי סדרי הדין; ואין לי אלא לדון בסוגיה המרכזית, אשר עיקרה נפקותה של תניית "גב אל גב", בדגש על הקפאת הליכים בהן משמש הנאמן כקבלן הראשי.

3.                  הלכה פסוקה היא, בכל הנוגע לסוגיה המרכזית, אשר עניינה פרשנות חוזים, כי ברוב-רובם של המקרים, יש לפרש חוזים לפי לשונם . מקום בו הלשון ברורה ואינה משתמעת לכאורה לשתי פנים, יש להזהר מאד מהתערבות בדיעבד על-ידי בית המשפט. שימוש ב"פרשנות תכליתית" (שלא אחת, מסתברת כהגיונו, עולם המונחים ותפישת הצדק של השופט היושב בדין, אשר לא בהכרח תואמת את זו של הצדדים) יצירתית מדי בכדי "לשים בפיהם" של הצדדים דברים אליהם ספק אם נתכוונה ב"שעת מעשה".
אכן, בלא צורך להרחיב בדבר אין ספק כי הסוגיה שנויה במחלוקת מסויימת אשר נתגלעה אף בבית המשפט העליון; אולם גם לשיטתם של הדוגלים באפשרות להתערב לעיתים בלשון הטקסט מטעמי תכלית, הרי שזהו חריג מצומצם מאד, אשר ננקט בדרך-כלל מקום בו פרשנות מילולית גרידא תביא לתוצאה הגובלת באבסורד, או לחלופין אינה מתיישבת עם הגיונו הכללי של החוזה כמכלול.

4.                  ספק אם נתקיימו, בענייננו, תנאים לשינוי בדיעבד של לשון הטקסט על-ידי פרשנות שיפוטית, וזאת אף לו הייתי מאמצת את הגישה המרחיבה יותר, נשוא הלכת אפרופים.
בעניננו, הרי שפרשנותה ותכליתה של "תניית גב אל גב" נידונה על-ידי מספר פעמים, וזאת בעניין הקפאת ההליכים של אותה החברה העומדת בפני פעם נוספת היום. פסקי דין אלו צוטטו בהרחבה בתגובת הנאמן, ואין לי אלא לחזור אל עיקרי הדברים:
תניית גב אל גב, וליתר דיוק - פרשנותה המילולית הפשוטה, המתייחסת אליה בדיוק נמרץ כפי שהיא מופיעה בחוזה בין הצדדים, הינה - כמוה ככל תניה חוזית - מכשיר לחלוקת סיכונים וסיכויים. במסגרת זו, מבקש הקבלן הראשי להגן על עצמו ממצב בו מחד גיסא , לא יזכה לתשלום מן המזמין, ו מאידך גיסא יתבע לשלם לקבלני המשנה, מצב שיעמידו ב"מיטת סדום תזרימית", ועשוי במקרים רבים לגרום לו להתמוטט. יוצא, כי מטרת תניות אלו הינן "לשתף" את קבלני המשנה בסיכון של אי-התשלום, ומידה מסויימת אף משמש לתמרוץ או הכוונת התנהגות של קבלני המשנה עצמם.
אלא מאי? אין בדברים הללו כדי "להפוך סיבה ומסובב", ולקבוע כי לשם התקיימותה או כניסתה לפועל של התניה, יש צורך להוכיח אשם או רשלנות מצד קבלן המשנה (שלא לדבר על קשר סיבתי בינה לבין אי התשלום מצד המזמין). ההיפך הוא הנכון. כדי להגן על קבלן ראשי מרשלנות של קבלן משנה, קיימים מכשירים חוזיים רבים אחרים, כגון בדיקות איכות, מנגנונים במסגרת בדיקות טרם גמר החשבון ועוד; שהרי, במידה וקבלן משנה התרשל, הרי אף אם עלה בידי הקבלן הראשי לתקן את המעוות בעצמו ולהמנע מאי-תשלום מצד המזמין, הרי שאין ספק כי אף במצב כזה עומדת לקבלן הראשי זכות להפרע ובמידת הצורך לא לשלם לאותו קבלן משנה רשלן.

5.                  יוצא, כי תניית "גב אל גב" נכנסת לפעולה והופכת חשובה דווקא באותם מקרים בהם אין או לא הוכחה רשלנות או קשר סיבתי לאי-התשלום הנעוצים בקבלן המשנה דווקא; אף אם יש בתניה אלמנט מסויים של הרתעה והכוונת התנהגות של קבלני המשנה, הרי שעיקרה אינו אלא חלוקת סיכויים וסיכונים כספיים כללית: מניעת מצב בו הקבלן הראשי ימצא עצמו בין הפטיש לסדן: אינו מקבל תשלום מחד גיסא , ונדרש לשלם לקבלני המשנה (אשר לא פעם אין קשר חוזי כלשהו בינם לבין המזמין) מאידך גיסא . מצב דברים שכזה, כפי שכבר הוער, יכול להביא אותו למחנק תזרימי וסכנת התמוטטות, בעיקר בפרויקטים גדולים בעלי היקף התחייבות משמעותי.

אכן, אין ספק כי עצם קיומו של סעיף כזה, המטיל או למצער משתף את קבלן המשנה, שלא בטובתו, בסיכון אי-התשלום, הינו סעיף המכוון לטובת הקבלן הראשי, ולא אחת קשור לעדיפותו בכוח מיקוח בשלב ההתקשרות; אולם אין צורך להכביר מילים, כי לא כל הפרש כוחות בעת כריתת החוזה הינו פסול בהכרח, קל וחומר דורש התערבות שיפוטית אשר תעקרו מתוכן בדיעבד.

6.                  משהגענו לכאן, הרי עולה מסקנה חד-משמעית, כי המבקשת מנסה למעשה להשתמש בכלי של "פרשנות יצירתית", כדי לשנות בדיעבד את תוכנו של הסעיף, ולעקר את אותן "תניות גב אל גב" ממשמעותן החוזית-כלכלית המרכזית. נסיבות המקרה דנן אך מיטיבות להמחיש את הקושי ואת התסבוכת שהיתה נוצרת מאימוץ פרשנותה של המבקשת.